טפיל הדמודקס בכלבים

דמודקס הוא טפיל זעיר ונפוץ בכלבים השייך למשפחת הקרדיות. גורים נחשפים לקרדית בסמוך להיוולדם ונושאים אותה בגופם במספרים קטנים כל חייהם. דיכוי המערכת החיסונית בכלבים הר

ת מחלת הדמודקוסיס (Demodicosis). במרבית המקרים הגורם לירידה בתיפקוד מערכת החיסון אינו מאותר אולם מחלות פנימיות וייחום ידועים כמדכאי מערכת חיסון. כאשר המחלה מופיעה בגורים (עד גיל שנה וחצי) הפרוגנוזה טובה יותר וההחלמה מהירה יותר. בכלבים בוגרים ומבוגרים המחלה קשה יותר לטיפול ומלווה בזיהומים משניים לרב הכרוכים גם הם בכשל חיסוני. מופע הדמודקס יכול להתמקד באיזור אחד או באיזורים בודדים של התקרחות (דמודקס מקומי) ואז הוא קל יותר לטיפול ולפעמים יחלוף מעצמו. מופע מפושט וכרוני, קשה וארוך יותר לטיפול, במיוחד כאשר הוא מלווה בזיהום חיידקי המצריך גם טיפול אנטיביוטי ממושך. איבחון המחלה מתבצע ע"י מגרדי עור ובחינתם במיקרוסקופ. הטיפול המומלץ משלב סירופ איבומק על בסיס יומי עם שטיפות דו-שבועיות בשמפו רפואי על בסיס בנזויל פרוקסיד החודר לזקיקי השיער, שוטפם ומדכא את התרבותם של חיידקי העור. בגזעים הרגישים לאיבומק (משפחת הקולי למשל) ניתן לשטוף את הכלב הנגוע בתרחיץ אמיטרז ("טקטיק") אחת לשבוע מבלי להסירו (רצוי לאחר גילוח הכלב ושטיפתו בשמפו בנזויל פרוקסיד). הטירחה, תופעות הלוואי הבלתי נעימות הכרוכות בתרחיץ אמיטרז והיעילות הפחותה מייעדות את דרך הטיפול רק לגזעים הרגישים לאיבומק. לסיכום, מחלת הדמודקוסיס בכלבים נפוצה אך מגוונת מאוד במופעיה. המחלה מאובחנת בבדיקה מיקרוסקופית ומטופלת לפחות במשך חודשיים בשילוב תרופות. הפרוגנוזה טובה מאוד בכלבים צעירים ובמקרים של לקויות מקומיות בודדות ואילו בכלבים מבוגרים וכאשר זיהום משני מתווסף, הטיפול מתמשך ואף למשך כל חיי הכלב.